מקרה רשלנות רפואית בניתוח לב של קטינה

כל ניתוח, קטן כגדול, עלול לגרום סיבוכים ונזקים למנותח. תפקידו של הרופא המנתח הינו לפעול בזהירות ובמיומנות המתבקשת על מנת לצמצם את הסיכון לסיבוכים ולנזק למטופל.

פסק הדין חטיב ויסאל (קטינה), חטיב אמין וחטיב אבתסאם נ' מדינת ישראל ומשרד הבריאות עוסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישו הקטינה והוריה כנגד בית החולים ומפעילתו שגרמו לתובעת לנכות ולפיגור שכלי. 

התובעת אשר נולדה בעאבלין ביום 10/02/92 סבלה ממום מולד בליבה, בהיותה בת שנה עברה התובעת ניתוח לתיקון המום בבית החולים הדסה.

ביום 28.05.94 בהיותה בת שנתיים אושפזה התובעת בבית החולים רמב"ם בחיפה לצורך ניתוח לב נוסף, הניתוח נמשך כ-8 שעות במהלכן הייתה התובעת מורדמת ומונשמת, היא עברה לטיפול נמרץ ילדים כשהיא עדיין מונשמת ולאחר שכחצי שעה החלו קשיי נשימה אשר הגיעו בשלב מסוים למצב של דום לב.

הרופאים הנשימו את התובעת בלחץ רב אשר גרם להתפוצצות ריאותיה ולמצב של חזה אויר, במאמץ לנקז את האוויר העודף הוחדרו נקזים לצידי בית החזה של התובעת ואף נערכו חיתוכים בדופן בית החזה, רק לאחר החלפת הטובוס - קנה הנשימה אשר היה סתום במוקוס - פקק של הצטברות של ריר ורוק  אשר לא אפשר יציאת אוויר החוצה השתנה מצבה לטובה אך התובעת נותרה עם פיגור שכלי ו-100% נכות.

לפי פרופסור שמאי קוטב מבית החולים הדסה במהלך ניתוח כה ארוך (8 שעות) בעיקר כאשר מדובר בילדה קטנה אשר קנה הנשימה שלה קטן יחסית יש לבצע מידי פעם שאיבה של הפרשות, הליך זה בדרך כלל אינו זוכה לאזכור בגיליון חדר הניתוח והוא אינו נעשה בזמנים קבועים אלא לפי שיקול דעת של הצוות המטפל, קוטב טוען כי סביר להניח לאור התוצאה כי זה לא נעשה במקרה זה.

קוטב מוסיף וטוען כי הסיבוך לא קרה בצורה פתאומית אלא רק אובחן בצורה פתאומית וזוהי סטייה מהמיומנות הרפואית הנדרשת, אמנם 5 דקות הן זמן סביר להחייאה אך חוסר החמצן הספיק במקרה זה כדי לגרום לתוצאות הרעות שנגרמו.

לטענת הרופאים עמד הצוות הרפואי לבצע שאיבה עם תום הניתוח אך האם התפרצה לחדר ודרשה לראות אותה ואז החלו קשיי הנשימה.

הדיון בשאלת האחריות לנזק שנגרם במהלך הניתוח

בית המשפט קבע כי האחריות מוטלת על הצוות הרפואי ולא ניתן להעבירה. הצוות לא נקט בפעולות המתחייבות למניעת סתימת קנה הנשימה, המשיך בהנשמה בלחץ עד להתפוצצות הריאות וכן איבחן מאוחר את הסיבה לתקלה שהביאה לקשיי נשימה. בית המשפט קבע לפיכך כי התגלתה רשלנות רפואית בטיפול בעת הניתוח.

תוחלת החיים של התובעת מוערכת ב-20 שנה כך שהפיצויים נקבעו עד גיל זה ובמידה ותחייה התובעת מעבר לתוחלת חייה יקבעו תשלומי עיתים לפי שיעור ייקבע בית המשפט. עקב קיצור תוחלת חייה זכאית התובעת לפיצויי בסך 600,000 ₪.

התובעת נכה לצמיתות, היא זקוקה לעזרת הזולת בכל פעולות היום יום, היא מסוגלת לקיים תקשורת דו סטרית במידה מסוימת אך אינה יכלה לדבר, היא אינה שולטת בסוגרים ואינה יכולה לשמור על שיווי משקל בישיבה או עמידה. התובעת מוכרת כ"ילדה חריגה" ולכן הרשויות נושאות בחינוך, בטיפולים ובאביזרים.

התובעת הייתה מאושפזת כחודשיים ולאחר מכן הועברה לביתה כאשר במשך השנתיים הראשונות טיפלו בה ההורים בביתם באופן מלא ולאחר מכן נכנסה התובעת למסגרת במעון חוסן שם היא שוהה משעות הבוקר עד שעות הערב ואז חוזרת לביתה. לפי כך קבע  בית המשפט את הפיצויים כדלקמן.

פיצויי עבר:
עזרה בתקופת האשפוז: 10,000 ₪.
עזרת הורים במהלך התקופה ששהתה בבית באופן מלא: 125,000 ₪.
עזרת הורים מהתקופה שהחלה לשהות בחושן עד ליום המשפט: 188,000 ₪.

פיצויי עתיד:
הוצאות כביסה מוגברות: 46,800 ₪.
סיעוד ועזרה עד גיל 21: 500,000 ₪
הוצאות שוטפות לעתיד: 81,250 ₪.
נסיעות: 150,000 ₪.
הפסד שכר מגיל 18-21: 105,300 ₪.
דיור: 75,000 ₪.
נזק לא ממוני (כאב וסבל) – 600,000 ₪.

סה"כ פיצויים עד לגל 21 (בניכוי תשלומים שנתקבלו מביטוח לאומי): 1,533,650 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עורך דין.

בית המשפט פסק כי תשלומים עיתים לפי 12,600 ₪ לחודש ישולמו לתובעת  החל מגיל 21.

במידה ולך או לאחר מיקיריך נגרם נזק עקב רשלנות רפואית יש לפנות אל עורך דין המתמחה בתחום הנזיקין בהקדם האפשרי להערכת סיכויי התביעה.

המאמר נכתב על ידי עורך דין עופר סולר, המייצג נפגעי רשלנות רפואית בישראל.